סיפור הפגיה שלנו

ב 14.1.14 עולמי התהפך כשבני אריאל הוד נולד בשבוע 27 ושקל 922 גרם ואחיו התאום נפטר ברחם. 65 ימי הפגיה ומתוכם 45 ימים בטיפול נמרץ היו מבין הימים המתאגרים בחיי.
חלב אם היה לי מעט. ישבתי שעות על גבי שעות בפינת השאיבה במחלקה ברמב"ם- יושבת ובוכה, החלב מטפטף טיפה טיפה, מסתכלת בקנאה על אימהות אחרות שהחלב זורם אצלן בקצב.

למה דווקא עכשיו אין לי חלב? דווקא עבור הילד שזקוק לו יותר מכל? גופי איכזב אותי פעמיים- גם שלא הצליח לשמור על התינוק 9 חודשים ברחם וגם עתה שכמעט ואין לי חלב אם. זה היה הזרע שניטע בי ו 6 שנים אחריו הקמתי את הסטודיו שלי ליצירת תכשיטי חלב אם.

אין מישהי שמקדשת חלב אם יותר ממני. כל פעם שאני יוצרת תכשיט מחלב אם אני מרגישה שנפלה זכות גדולה בחלקי, ובמיוחד כאשר פונה אליי אמא לפג. הנה זו הזדמנות עבורי לתמוך באימהות אחרות בשעתן הקשה. לכל מי שקוראת זאת עכשיו- הדרך לא תמיד קלה אבל היא משתלמת. 

לראות את אריאל גדל כילד שמח ובריא לאחר כל התלאות שעברנו (והתלאות המשיכו גם אחרי הפגיה) זה האושר הגדול של חיי. אילולא עברנו את הדרך הזו- לא הייתי חזקה וחכמה כמו שאני היום, ואני בהוקרת תודה גדולה על כך.

אם תרצו לשמר את הרגע- אני מזמינה אתכן לאתר שלי- נגה תכשיטים, לבחור עבורכן תכשיט שינציח את התקופה הזו. מאחלת לכן, לפגים ולבני משפחתכם לצלוח את התקופה הזו ולצאת ממנה מחוזקים.

ולסיום אשתף אתכן בתחושתי- אמא לפג תמיד תישאר אמא לפג. גם כשהוא גדל, אפילו כשהוא מגיע לבגרותו. מסע הפגות שלנו חקוק על לוח לבי לנצח והוא לא יישכח. ואם את עכשיו קוראת את זה ואת בפגיה ואת זקוקה לנחמה או אוזן קשבת- אני פה גם עבור זה. כתבי לי באינסטגרם או בווטסאפ.

באהבה,
שי, סטודיו נגה תכשיטים