לפעמים החיים מלמדים אותנו שיעורים בדרכים לא צפויות. השיעור שלי הגיע דרך כף יד קטנטנה, כל כך קטנה שקשה היה להאמין שהיא אמיתית.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי. הייתי בהיריון תאומים - חלום שהתחיל בשני לבבות פועמים והמשיך במסע שלימד אותי על משמעותם של רגעים קטנים. הייתי בשיאי- חזקה, קורנת ונרגשת כשבסוף חודש שישי בבדיקת אולטראסאונד שגרתית התגלה שאחד התאומים ברחמי חסר חיים. באותו רגע קטן העולם שלי השתנה. אריאל הוד, התאום ששרד, נלחם להישאר איתנו. הוא נולד בשבוע ה-27, שוקל 922 גרם בלבד.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו. כף היד שלו הייתה קטנה מכדי להקיף את האצבע שלי. היום, כשאני רואה תינוקות ניובורן, אני תמיד נדהמת מחדש - "וואו, הם כל כך קטנים!" אני אומרת, ואז נזכרת שאריאל היה הרבה יותר קטן. אחרי 65 ימים בפגייה, כשהשתחרר במשקל של 2.2 קילו, הבנתי שיש דברים שאי אפשר להחזיר - כמו ההזדמנות להנציח את הקטנות המופלאה הזו, שמסמלת את המסע שהתחלנו באותו יום לידתו ועדיין חותמו מהדהד בחיינו.
זה מוזר איך הזמן עובד. ברגעים הראשונים של החיים, כשהכל כל כך שברירי וקטן, אנחנו עסוקים בלשרוד, בלנשום, בלהתקדם מיום ליום. אנחנו לא חושבים על מחר, על איך שהרגעים האלה יחמקו מבין האצבעות. ופתאום הם כבר לא כאלה קטנים, והידיים שפעם יכלו להיכנס בתוך כף היד שלנו כבר מושטות קדימה, לעצמאות.
לפעמים אני מוצאת את עצמי מסתכלת בתמונות של אריאל מהפגייה. התמונות מספרות את הסיפור, אבל יש משהו שחסר בהן - המגע, התחושה של האצבעות הזעירות האלה. זה הוביל אותי למסע חדש - להנציח את הרגעים האלה עבור אימהות אחרות. לא רק בתמונות, אלא במשהו מוחשי שאפשר לגעת בו, להרגיש אותו.
כל כף יד קטנה מספרת סיפור. יש בה את כל התקוות, החלומות והפחדים שמלווים אותנו כהורים. יש בה את הפעם הראשונה שהרגשנו את האחיזה החזקה להפתיע של אצבעות זעירות. יש בה את הלילות הארוכים והימים המטושטשים, את החיוכים הראשונים והדמעות.
היום, כשאני מסתכלת על אריאל, קשה להאמין שפעם היה כה קטן. עברנו הרבה אתגרים בדרך אבל הוא גדל להיות ילד חזק, מלא חיים ושמחה. רעידת האדמה של לידתו הייתה משק כנפי הפרפר שבעקבותיו עזבתי עבודה נהדרת לכל הדעות כמהנדסת חשמל, והתחלתי לחפש משמעות בחיים ודרך להשפיע לטובה על אחרים שהובילה אותי לסטודיו הזה.
אז אם יש לכם תינוק קטן, אל תשכחו להנציח את הרגעים האלה. לא בשבילי, לא בשביל אף אחד אחר - רק בשבילכם. כי יום אחד תסתכלו אחורה ותרצו לזכור בדיוק איך זה הרגיש, הרגע הקטן והמושלם הזה.
השאירו תגובה